Very Cute Piyyut for Shabbath Hanukka

(This poem is published in Anthology of Hebrew Poetry in Greece, Anatolia and the Balkans. Leon J. Weinberger. Cincinnati, 1975.)

Weinberger writes: Fourteenth century poets from Greece, Anatolia, and the Balkans include [ . . . ] Solomon Sharbit ha-Zahab from Ephesus who wrote works on grammar [ . . . ] . His ten surviving liturgical works were included mostly in the Maḥzor Roumania as well as in the rituals of Korfu and Kaffa. In his Mi Kamocha for the Sabbath that falls on Hanukka he describes in jesting form a lively debate between the Sabbath and Hanukka each of which claims priority in Jewish law and tradition.

(A "Mi Kamokha" is a piyyut inserted in the berakha after קראית שמע, before the verse מי כמכה. Minhag Roumania has not existed for the past few centuries; sadly, the Jews of Romania, Greece, and the Balkans [and their descendants] have adopted the Sepharadic rite instead of the old Maḥzor Roumania. --G.W.)

מִי כָמוֹךָ שַׁבָּת וַחֲנוּכָּה נִגְּשׁוּ וַיְרִיבוּן לְפָנָי / זֶה יֹאמַר לַיְיָ אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְאָזְנָי
מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם נֶגֶד נְכוֹנָי / עָשִׁיר וְרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עוֹשֶׂה כֻלָּם יְיָ.

אָמַר שַׁבָּת לַחֲנוּכָּה: לִי מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה / וּמִי אַתְּ וּמִי מִשְׁפַּחְתֵּךְ הַצְּעִירָה
כִּי בִי שָׁבַת אֵ-ל גָּדוֹל וְנוֹרָא / מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא

אָמְרָה חֲנוּכָּה לַשַּׁבָּת: מַה תִּתְנַפֵּל עָלַי וְתִתְגּוֹלֵל / כִּי שְׁמוֹנָה יָמִים גּוֹמְרִין לִי הַלִֵּל
וְאַתְּ בְּיוֹם אֶחָד בְּלֹא זֶה, וּמַה תְּמַלֵּל? / שׁוֹמֵר מַה-מִלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה-מִלֵּיל.

אָמַר שַׁבָּת לַחֲנוּכָּה: מוּסָפִי יוֹרֶה עָלַי דִּין עֲלִיָּה / עוֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עוֹלַת הַתָּמִיד עֲשׂוּיָה
וּמַה תִּתְהַלֵּל עָלַי בְּעַד הַלְלוּיָ-הּ? וְאַתְּ מִמּוּסָף עֵרוֹם וְעֶרְיָה.

אָמְרָה חֲנוּכָּה לַשַּׁבָּת: זִיו נֵרוֹתַי מַדְלִיקִין תְּחִלָּה וְנֵרוֹתֶיךָ אַחֲרֵיהֶם / וְזִכְרִי בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וְזִכְרְךָ בְּבִרְכַּת רַחֵם
וְכָל עִנְיָינֶיךָ וּדְבָרֶיךָ הֲלֹא הֵם / אַחֲרוֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם.

אָמַר שַׁבָּת לַחֲנוּכָּה: הִנֵּה אֲנִי תָדִיר כְּאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּמִימָה / קְרוּאָה לְשִׁבְעַת יָמִים כִּכְבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה
וְאַתְּ כְּפִלֶגֶשׁ בַּלֵּילוֹת בְּאֵימָה / לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה.

אָמְרָה חֲנוּכָּה לַשַּׁבָּת: בְּנֵרְךָ מִסְתַּכְּלִין וּמִשְׁתַּמְּשִׁין / וַאֲנִי כִּגְבֶרֶת עַל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים
וְשִׁירְךָ לְשָׁרִים וּלְשִׁירַי יוֹרְשִׁים / יְהִי הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים.

אָמַר שַׁבָּת לַחֲנוּכָּה: אֲנִי הַגֶּבֶר הַמְשׁוּבָּח וְהַמְהוּלָּל / וְאַתְּ כְּאִשָּׁה הֵעֵזָה פָנֶיהָ וְתִשְׁלוֹל שָׁלָל
וַהֲרֵי אָמְרוּ חַכְמֵי הַיּוֹפִי וְהַמִּכְלָל / אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּאִשָּׁה כְלָל.

אֲנִי עָנִיתִי: שׁוּבוּ לָכֶם מִן הַמְּרִיבָה / כִּי הַיּוֹם חֻבַּרְתֶּם בְּחִיבָּה
שׁוּבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה וְשוּבוּ עוֹד צִדְקִי בָהּ / הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַל נָא תְהִי מְרִיבָה
מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה.

שַׁבָּת רִאשׁוֹן בְּמוֹעֲדִים יִכְלוּ טַעֲנוֹתֶיךָ / יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ
אַךְ גּוֹאֵל אַתָּה וְאֵין לִגְאוֹל זוּלָתֶךָ / וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתֶךָ.

הַמְּשׁוּבֶּצֶת זָהָב הַיּוֹשֶׁבֶת בִּגְבוּלוֹ / הִנֵּה מַלְאָךְ יָבֹא לַָךְ צַדִּיק וְנוֹשַׁע הוּא וְחֵילוֹ
וַיִּתְאַו הַמֶּלֶךְ יוֹפְיֵךְ וְהַטִּי אָזְנֵךְ לְקוֹלוֹ / כִּי הוּא אֲדוֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ.

אֱ-לֹהַי מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ הוֹפִיעָה / וַהֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה
כִּי אַתָּה תַּשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ / וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ.

Weinberger writes: In this poem he [the paytan] also satirizes what was probably a form of Platonic love in his day as may be seen from the following:

"אמר שבת לחנוכה: 'אני הגבר המשובח והמהולל / ואת כאשה העזה פניה ותשלל שלל
והרי אמרו חכמי היופי והמכלל: אין משתמשין באשה כלל.' "

note 65: Cf. I Davidson, Thesaurus of Mediaeval Hebrew Poetry, (New York, 1924-33), Shin 317. See below poem #34. There is a double entendre in the use of the word ’isha which means both “woman” and “fire”. Used in the former sense it is a polemic against the sexless love of the Platonist; in the latter sense it refers to the Rabbinic prohibition against making use of the light from the Chanukka candles.

Sandek

Hillel I. Newman. "Sandak and Godparent in Midrash and Medieval Practice. JQR (Jewish Quarterly Review), Winter 2007. pp. 1-28 (+four pages of appendix).

Basically, he argues that the Jewish institution of sandak is derived from a similar Christian institution: not compater* (co-parent, who has a social link to the parents), but patrinus (godfather, who has a social link to the child).The problem is that the Greek word for compater is anadokhos, whereas the Greek word for patrinus is synteknos.

Why, then, should the Jewish compater be called "sandak" (or, in many manuscripts, sandiknus, seemingly from synteknos)? Newman argues that it is based on a misinterpration of a passage from Midrash Tehillim, which says that one uses one's knees to make a sandikos for an infant who is being circumcised. Newman argues that the original meaning of this passage is "to make a box [sandyx] for the infant.*

*(The common distinction in modern practice between sandak and Yiddish קוואַטער is a late development; see A.N.Z. Roth, "Millim be-milah", Yeda‘ ‘Am 13 (1968), 52-53.)